ידידיה בשבילי

בתור ילד בביה"ס היסודי הייתי ילד שקט ולא מרכזי או מקובל בחברה. לא הייתי אומר דחוי אבל די שולי ביחס לילדים אחרים. בישיבת ידידיה גיליתי עוצמות גדולות שהיו חבויות בי, עוצמות חברתיות להוביל ולהיות מרכזי בחברה. כל ההוויה החברתית הענפה של ידידיה אפשרה לי להוציא את כישרונות שלי החוצה. פתאום אני מחזיק גיטרה וגאה לנגן ולסחוף ולהוביל קבוצת חברים. במיוחד אני רוצה לציין את שבתות הישיבה שאני מרגיש שהן מעין תחנות דלק להמשך השבוע, מעולם לא חשבתי ששולחן שבת יכול להיות כזו במה לדיבוק חברים ולעוצמה של שירה וחוויה נעימה. אצלי בבית, שולחן השבת מסתיים דקות ספורות אחרי הארוחה. והנה ראיתי ששולחן שבת בשיבה יכול להימשך המון זמן ועם הרבה מאד כיף.

כשהבן שלי סיים יסודי הוא הגיע לישיבה לראשונה בחייו, רחוק מהבית, בתנאי פנימייה. אני כהורה הייתי מלא חששות, הייתי מאד סקפטי האם הוא יחזיק מעמד. הופתעתי לראות את העצמאות הרבה שרכש, את הביטחון העצמי, הבגרות שנכרת בו, הוא הפסיק להיות ילד קטן והפך להיות מעין גבר. אני מרגיש את העצמאות שנכרת בו גם בבית ואין לי ספק שהוא רכש זאת בישיבה. הרבה דברים בבית נעשים מאליהם, ביוזמתו מבלי שנעיר את תשומת ליבו. אנחנו כהורים, מרגישים שניתן לסמוך עליו הרבה יותר, ואין ספק שתרם לכך הקשר הבלתי אמצעי והשוטף של הצוות החינוכי בישיבה איתנו, ההורים, התקשורת המצוינת הן עם הר"מ המחנך והן עם המשגיח. קיבלנו גם הכוונה והדרכה איך להיות שותפים בתהליך המבורך הזה, ועל כך הוקרתנו לישיבה.

כשהגעתי לידידיה, ידעתי שאני צריך להתאמץ מאד לגשר על פערים לימודיים שצברתי ביסודי, לא כל כך האמנתי בעצמי שאצליח לסגור את הפערים האלה מהר. להפתעתי, היחס האישי, האכפתיות המדהימה של המורים למתמטיקה ואנגלית, יחד עם האווירה הנעימה בהקבצה, אפשרו לי לסגור פערים כל כך מהר, והכי חשוב –  נטעו בי את האמונה שאני יכול לשאוף להרבה יותר. תוך מספר חודשים מצאתי את עצמי, עובר להקבצה של 5 יח', עם תחושת מסוגלות מאד גבוהה, שאני יכול ושאני מצליח, ועל כך אני אסיר תודה לישיבה, במיוחד לרכז האנגלית, טוביה שרגאי, שהאמין בי וקידם אותי למקסום היחידות.